מישור אישי
בשנת י"ב אני אישית מוטרדת מאוד מהתחנה הבאה של רובנו- צבא. זה מרגיש קצת לא אמיתי, קצת כמו חלום שמתגשם עבור חלקינו. סיום תקופת הלימודים בבית ספר ובתיכון בפרט הביאו אליי תחושות עמוקות, פחדים וגם הרבה תהיות לצד מחשבות על סיכום. בנוסף, בכיתה י"ב רובנו כבר הופכים לבני 18, נושקים לעשור השני בחיינו והופכים להיות בני אדם בעלי זכויות וחובות. חשוב לי לתת לתחושות האלו שמלוות אותי ביטוי בצילום מבויים תוך שימת דגש על האובייקט ועל רפרנסים לאומנות הקלאסית והמודרנית. חשוב לי מאוד לנקות את הסדרה שלי מסטריאוטיפים מוכרים על בני נוער, אני רוצה ליצור סדרה שהיא פרשנות לשנה המיוחדת הזו (י"ב וגיל 18) מהעיניים שלי מבלי לעשות שימוש בסטריאוטיפים של בני נוער מרדנים, מבולבלים ובעלי הרגלים רעים כי אני שמה לב שכך אנו מצייטרים לרוב בהרבה מהסדרות צילום.
מישור רגשי
תחושות כמו פחד, שמחה, מיצוי, אכזבה וגילוי חוויות שהן התנסות ראשונה עבורנו, בני ה-18 יעלו בסדרה שלי. בנוסף, גם המישור הרגשי והחיבור לזהות הישראלית בשנה מתוחה זו בישראל יעלו בסדרה שלי.
מישור מסר
כל תמונה בסדרה תהיה בעלת מסר שונה, אך כסכמה- כסדרה, המסר שלי הוא שבני ה-18 של היום הם לא רק הסטריאוטיפ המוכר של מרדנים. מטרידים אותנו דברים, יש מועקות, והפחד מלסיים את התום המתוק של תקופת הבית ספר יותר מפחיד ממה שזה נראה.
מישור ויזואלי
השפה הצילומית תהיה פורטרטים וחוסר קשר עין איתי, עם הצלמת.